הומור עצמי 

מאת שי גלבר

ישנו היבט מאוד פרקטי של הומור שנקרא 'הומור עצמי', שכולל דברים כמו פספוסים, פדיחות, לזרום עם הפדיחות שלנו ולהיות מסוגלים לצחוק על עצמינו.  

ליכולת שלנו לצחוק על עצמינו ישנן יתרונות רבים.  

אנשים שניחנים בהומור עצמי נתפסים בעיניי אחרים בתור:  

1: אנשים יותר אינטליגנטים.  

2: אנשים יותר מושכים.  

3: אנשים יותר אמינים.  

4: אנשים עם יותר ביטחון עצמי  

5: אנשים שיותר נעים לבלות איתם.  

אספר לכם סיפור אישי שקרה לי בהקשר הזה של פדיחות ופספוסים. לפני כמה שנים טובות הזמינו אותי להרצות בחוג בית בקריות… 

אני לא זוכר איזה קריה, נראה לי זה היה בקרית גת…  

לא סתם, זה היה בקרית ביאליק או בקרית מוצקין.  

באמצע ההרצאה, פתאום התחלנו לשמוע צפירות חזקות מחוץ לבניין. צפירות, צפירות, צפירות! 

באיזשהו שלב זה כבר התחיל להפריע להרצאה, ניגש אליי בעל הבית שאל אותי: "תגיד, שי, איפה חנית?" מה הסתבר? באמת בטעות (נשבע לכם –שזה לא היה מסומן כמו שצריך) חניתי בחניה של אחד השכנים.  

נהייתי אדום ממבוכה.  

נאלצתי להפסיק את ההרצאה באמצע, לרדת למטה, להתנצל בפני השכן, להזיז את הרכב ולחזור למעלה כדי להמשיך בהרצאה כאילו כלום. הדבר הראשון שאמרתי אחרי שחזרתי, היה: "לזה, קוראים פדיחה!" וכולם צחקו. 

כלומר, הצלחתי לצחוק על עצמי ולזרום עם הפדיחה שעשיתי. מצד אחד לא לקחתי את זה קשה מדי, אבל מצד שני גם לא התעלמתי ממה שקרה. 

ואז הצלחתי למנף את הפדיחה שלי בתוך ההרצאה, וסיפרתי שישנה תיאוריה בהומור שהינה משוואה כזאת, שימו לב:  

כאב + זמן = מצחיק 

מה הכוונה? שדווקא הדברים הכואבים או המביכים או הפדיחות שלנו בסופו של דבר הופכים להיות הסיפורים המצחיקים שאותם אנחנו אוהבים לספר. באותו הרגע שזה קרה זה לא היה מצחיק אבל אם יעבור מספיק זמן, בהסתכלות לאחור – נוכל לצחוק על זה. נכון? כמעט לכולנו יש הסיפור הזה שהיום אין לנו בעיה לספר סביב השולחן בתוך מקרה מצחיק שקרה, אבל כשזה קרה, באותו הרגע, זה לא היה מצחיק, זה היה מביך או כואב.   

יותר מזה, אני אשאל אתכם שאלה כזאת (אין צורך שתענו בבית 🙂 ) על מה קומיקאים צוחקים? על מה הסטנדאפיסטים צוחקים? על כמה שהם מוצלחים ועשירים וטוב להם בחיים? לא. בדרך כלל, הקומיקאים צוחקים על הרגעים המביכים שלהם, על הפדיחות שלהם ועל הקשיים שלהם ועל הכאבים שלהם. הם צוחקים על החיכוך עם המציאות. ודווקא במקום הזה של הכאב, יש הכי הרבה פוטנציאל לצחוק. ודווקא במקום הזה של הצחוק על הכאב יש את האפשרות להתגבר על הקשיים ועל המכאובים בחיים. ודרך ההומור הם מתמודדים עם הכאבים שלהם ועם הקשיים שלהם. ואני חושב שאין דרך יותר טובה להתמודד עם הקשיים שלנו ועם החיים שלנו מאשר לצחוק על עצמינו ועל המציאות שלנו.     

לכן, הטיעון שלי הוא פשוט: שאם נוכל בעתיד לצחוק על זה ולזרום עם הפדיחות שלנו, אז למה לחכות? בואו נתחיל כבר עכשיו לצחוק על עצמינו לזרום עם הפדיחות שלנו.  

בואו נתחיל כבר עכשיו ליהנות מכל אותן יתרונות שיש להומור עצמי. אם נוכל לקצר את המרווח שבין הפדיחה שלנו לבין היכולת שלנו לצחוק על זה, נוכל לשפר את איכות החיים שלנו ואת שמחת החיים שלנו ואת האושר שלנו, והכל באמצאות הומור עצמי.🥳 

רוצים להמשיך לצחוק ולבלות יחד כל המשפחה? 

קופסת "הגיע זמן לצחוק" תעשה לגמרי את העבודה . בקופסה זו אנחנו מאתגרים אתכם לוותר קצת על הרצינות, ולהרשות לצחוק להיכנס לחייכם.