ה"תורה" מאחורי חיבור מחזורי שינה 

נתחיל כרגיל – מההתחלה:) 

השינה של כולנו, מתינוק ועד ישיש אינה רצופה אלא מחולקת למחזורי שינה. 
כאשר כל מחזור שינה אצל תינוקות נמשך כ-45 דקות, ואצלנו המבוגרים כ-90 דקות. 

כל מחזור שינה כולל 4 שלבים: 
אקטיבציה(איך אנחנו נרדמים), 
הכנה לשינה עמוקה, 
שינה עמוקה 
ושינת חלום. 

בין כל מחזור שינה לזה שבא אחריו, 
כלומר לאחר שינת חלום – יש יקיצה. 
לעיתים תהיה זו יקיצה קטנה ובלתי מורגשת 
(כמו התהפכות לצד השני), 
ולעיתים משמעותית ומורגשת בהחלט! 

כאשר מדובר על שינת לילה, נשאף לשינה כמה שיותר רצופה 
עם חיבור מחזורי שינה ומינימום התעוררויות. 

הסוד בשינה רצופה הוא לייצר מעין"דבק" בין מחזורי השינה 
שיאפשר לתינוק שלנו להמשיך לישון בנחת. 

איך עושים את זה? 

יש הרבה מאוד גורמים שיכולים לעמוד בדרך של 
חיבור מחזורי שינה ולהמיס את הדבק הדימיוני שדיברנו עליו, 
אבל שני הדברים העיקריים שצריך לשים לב אליהם 
בהקשר הזה הם: 

  

1. נסיבות לפני השינה: 
הקפדה על תזמון מדויק של השינה, 
לוודא שהתינוק לא נרדם בעייפות יתר 
ולא נכנס לשינה "תוסס" מדי מפעילות שעשה קודם לכן. 

  

2. אקטיבציה כמה שיותר עצמאית בתחילת הלילה! 
ואני אסביר:) 
תדמייני את עצמך נרדמת במיטה שלך, בכייף… 
ובאמצע הלילה את פוקחת לשנייה את העיניים 
ומוצאת את עצמך במקום אחר. 
את כנראה תקפצי בבהלה! 

  

עכשיו נחזור לבייבי שלך… 
אם הוא נרדם בהנקה, עם בקבוק, בידיים, עם ליטוף… 
ביקיצה הקטנה הזאת בין מחזורי השינה 
שבה הוא ימצא את עצמו בסיטואציה 
אחרת מזו שהוא נרדם בה – 
הוא כנראה יתעורר וייתכן שגם יבכה כי הוא עייף 
ואולי לא מבין לאן נעלמת. 

  

לכן העיקרון המנחה בחיבור מחזורי שינה הוא ליצור 
תנאים כמה שיותר עצמאיים לתינוק ככה שהוא יירדם 
באותו מקום שבו הוא יישן במשך הלילה, 
כדי שיקיצות קטנות שאינן נובעות ממיצוי השינה או מרעב למשל, 
ויכולות להתבטא פשוט בהתהפכות לצד השני – 
לא יעירו אותו. 

  

באיזה גיל אפשר להתחיל לעבוד על הירדמות עצמאית? 

 אפשר להתחיל ללמד את התינוק שלנו 
להירדם עצמאית סביב גיל 5 חודשים, 
כאשר ההמלצה שלי תמיד תהיה ליישם 
תהליך הדרגתי ומבוקר 
עם מינימום סטרס לתינוק / פעוט. 
תהליך שיכלול מענה לצרכים רגשיים 
ובכך יעזור לתינוק שלנו להגיע 
לשינה רגוע, נינוח ובטוח.